פורסם לראשונה ב- 8 בפברואר, 2008קערת האוכל הריקה על הרצפה;
שמיכת הפליז התכולה שכיסתה אותך ואותי בלילה האחרון, כששכבתי לצדך על המזרן;
קבוצת שערות זהובות שדבקו בעקשנות לריפוד הכורסא;
משככי הכאבים מפוזרים בצלוחית על השיש במטבח;
קופסת החטיפים הפתוחה מונחת מיותמת על המדף;
נתחי עוף מעורבבים באורז לבן ממתינים בתוך הסיר שבמקרר;
עשרה קילוגרם של מזון יבש לכלבים מצפים למפגש עם שפתיים רעבות;
הרצועה הצבעונית תלויה כמצבה על הגדר שבחצר;
קירות הבית ספוגים בריח כלבי קלוש;
הלילות דוממים מקולך;
הדשא עירום ממגע כפות רגליך;
השטיח שלך זועק בצבע אדום את בדידותו
(ורק עכשיו אני חושבת כמה מתאים שפרשנו עבורך שטיח אדום, כיאה לך);
העולם כולו גדוש בך עד להתפקע,
והריקנות שמנגד מפוררת את הלב.
כי אתה בכל מקום, בכל פינה, בכל מבט;
ואתה כל כך אינך.
2 תגובות:
וואי, הצלחתי להנציח את הכתובת הזו במועדפים, סוף כל סוף.
יקירתי, תתחדשי על הבית, אני מקווה שיהיה לך כאן נוח, שהקירות החדשים יתרחבו וחיוכים ימלאו את דמיון קוראייך.
מליון תלפין ועוד אלף הצלחות.
וגם חיבוק קטן, זה תמיד עוזר.
דדי
איזה כיף לראות את השם שלך, ולא להתרגז שוב על המחשב שמתעקש לכנות את כל ידידיי הנעימים "אנונימי" (מחשב טיפש, מה הוא מבין).
נוח לי פה מאד, מרגישה כמו בתוך מחילה חמימה ונעימה, הרחק מעיניים פולשניות.
חיבוק זה תמיד עוזר, אתה צודק.
תודה!
הוסף רשומת תגובה