יום רביעי, 19 במרץ 2008

אַרְצָה, גֶּבֶר!


כשחנוך לוין זג"ל (זכר גאון לברכה) ישב בביתו וברא בעשר אצבעות את "אוֹרְזַי הַמִּזְוָודוֹת", אני בספק אם ניחש שארבע מלים קטנות מתוך המחזה המופלא הזה, יהפכו עם השנים לביטוי שגור ומקובל בלקסיקון העברי. בעזרתה האדיבה של חוה אלברשטיין, זכה המשפט "לוֹנְדוֹן לֹא מְחַכָּה לִי" בחיי נצח וניכס לעצמו מקום של כבוד ברשימת הביטויים הנפוצים ברחוב הארצישראלי.
בין אם זו הקרירות האפרורית של העיר, בין אם זה הנופך המלכותי, גינוני הנימוס ללא-רבב או אולי סתם הכמיהה לברוח אל מקום שונה בתכלית מהקיום המיוזע שלנו כאן בארץ הקודש, איכשהו נדמה שהמלים של לוין קלעו בדיוק אל המקום הנכון. לונדון אולי לא מסוגלת לפתור את כל בעיותינו בחיים, אבל לפחות אפשר לסמוך על כך שהתפאורה תהיה מחמיאה.

בְּלוֹנְדוֹן יֵשׁ יוֹתֵר סְרָטִים,
בְּלוֹנְדוֹן יֵשׁ מוּסִיקָה טוֹבָה,
בְּלוֹנְדוֹן טֵלֵוִויזְיָה מְצוּיֶנֶת,
בְּלוֹנְדוֹן אֲנָשִׁים יוֹתֵר אֲדִיבִים,
כָּךְ שֶׁהַייֵּאוּשׁ נַעֲשֶׂה יוֹתֵר נוֹחַ.

באופן אישי, אני חיה בידיעה ברורה כשמש, כירח וכשאר גרמי השמיים, שלונדון בהחלט כן מחכה לי, והיא עושה זאת בסבלנות מזה 34 שנים. אחת לכמה שנים אני מזכה אותה בביקור חטוף, תמיד קצר מדי, כזה שמשאיר טעם של עוד-הרבה, ומוודאת שהיא עדיין ממתינה לי ורק לי. את כל שאר דייריה ואורחיה היא סובלת בנימוס (בכל זאת, לונדון) אבל א ו ת י היא אוהבת באמת. וזה לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון, האמינו לי, היא פשוט מחכה לי.
הסנאים הקופצניים בריג'נטס פארק מחפשים אותי לשווא מדי יום, הנואמים הנלהבים בהייד פארק סוקרים בכל בוקר את הקהל המשועמם שמולם בניסיון לאתר את פרצופי בין כולם, השוטרים מחוץ לבית המלוכה מתעלמים בהפגנתיות מהתיירים הטורדניים שמושכים להם בכובע, נאנחים בעמקי לבם ותוהים מתי יזכו שוב לפגוש בי, הרחובות הנקיים, בנייני האבן הצבועים בחום-אדמדם, הפאבים ההומים, השווקים התוססים, נגני הרחוב החייכניים, הסוּפֵּרִים הססגוניים ורחבי הידיים - כ-ו-ל-ם מתנהלים באיטיות ומתוך הרגל שבשגרה, מתעוררים לחיים רק כשכף רגלי נוחתת על אדמת המלכה הקסומה.

לטלוויזיה הבריטית שמורה פינה חמה בלבי, עוד מימי הילדות הרחוקים בהם השתרעתי על השטיח בסלון, והקירות רעדו מקול צחוקם של בני הבית אל מול הסדרה המשובחת: "מישהו מטפל בך?". אומרים שחוש הומור בריטי לא מדגדג את בלוטות הצחוק של כל אחד, אבל במקרה שלי הוא מצליח לא רע, וגם מחלקת הדרמה לא מותירה אותי מאוכזבת ("רגליים קרות", סדרה נהדרת ומומלצת לכל מי שכן מחובר לכבלי הציוויליזציה הטלוויזיוניים. בָּצ, רוֹן – בדקו בספריות הווידיאו המובחרות הקרובות לבתיכם).
על כן, מה רבה הייתה תדהמתי כשבשבוע שעבר נחשפה הזוועה על מסך הטלוויזיה שלי, במלוא תִּפְלָצְתיוּתהּ הבריטית. מבית היוצר המשובח של ה- BBC (לא פחות!) נולדה סדרה הזויה שנושאת את השם: Bring your husband to heel . בעברית, תרגמו את הכותרת ל- "בעל על ארבע" והצליחו חלקית לשמר את המשמעות. אם ניכנס לעומקן של מילים, הרי ש- Heel היא הפקודה המקבילה בשפתנו ל- "רַגְלִי" בלקסיקון האילוף המיועד לכלבים, פקודה שמטרתה לגרום לכלב לפסוע בהתאם לקצב ההליכה של בעליו.
כפי שאפשר לנחש משמה של התוכנית, היא עוסקת באילוף בעלים סוררים. המנחה הגוּצה והחייכנית, מאלפת כלבים בעלת ניסיון ארוך שנים, פורשת בפני הצופים את ה"אני מאמינה" שלה כבר בשתי הדקות הראשונות של התוכנית. גברים, היא פוסקת, הם בדיוק כמו כלבים, ולכן אל להן לנשים לקונן על כך שהם מוציאים אותן מדעתן בהתנהגותם המרגיזה. אין היגיון לכעוס על בעל לא מאולף, בדיוק כשם שלא סביר להעניש כלבים שאיש לא טרח לאלף ולהטמיע בהם הרגלים נכונים. השינוי – מבטיחה המטורפת במתק שפתיים – טמון באילוף נכון, המתבסס על עקביות, החלטיות ובעיקר: תגמול התנהגות ראויה והתעלמות מהתנהגות לא רצויה.

בעודי מתכווצת בחלחלה מול המסך שלי (שנדמה שהקטין מימדיו בבושה), אני מצטרפת אל המאלפת בפגישתה עם הלקוחה המתוסכלת: אישה בשנות השלושים המאוחרות לחייה, שנשואה לבעל נודניק הלוקה באובססיה מעיקה לניקיון. הרגליו הכפייתיים מטרידים את אשתו ומפרים את שלוות חיי הנישואים שלהם, ובאופן טבעי לגמרי (?) פנתה האישה אל מאלפת-כלבים (?) כדי לשדרג את המערכת הזוגית ולהחזיר את ההרמוניה אל הבית.
חשוב לציין שהכלב, סליחה – הבעל, לא מודע כלל לקורס האילוף שהוא עומד לעבור. הגבר הכלבלבי מוסיף להתנהל בתוך חייו עיוור, חירש ומטומטם כביום היוולדו, מבלי שיהיה לו מושג קלוש שמאחורי גבו נרקמות מזימות ונרקחים תככים.

ממשיכים הלאה, ובסצנה הבאה אני מצטרפת אל קורס האילוף הבסיסי שמתקיים בבית הספר לאילוף כלבים שבבעלות המנחה. בעזרת כלבים (אמיתיים, לא גברים מחופשים לכלבים) היא מְתַרְגֶּלֶת עם האישה את מיומנויות השליטה והאילוף. המָנְטרַה שזורה לאורך כל התוכנית ומושמעת פעם אחר פעם כהמנון גן-חיות מעוות (זוכרים? "גברים הם כמו כלבים"), ואני כמעט מתפלצת כשהמורה מזכירה לתלמידתה השקדנית עד כמה חשוב לזכור לתגמל את הבעל בכל פעם שהוא מבצע התנהגות נכונה.
"הרבה חיבוקים ונשיקות!" היא מצרפת הנחיות מפורשות, ואני תוהה האם שירותים מיניים נכללים גם הם בסל התגמולים, ואיפה אפשר למצוא את פירוט התעריפים המדויק (הוצאת את הזבל? מין אוראלי. שטפת כלים אחרי ארוחת הערב? מה דעתך, יקירי, שנגשים לך פנטזיה ונצרף עוד אישה למיטה?) "אל תשכחי להתעלם ממנו לגמרי כשהוא עושה משהו לא בסדר", זוקפת המורה אצבע פדגוגית מול פרצופה המעריץ של התלמידה. "ככה הוא ילמד לא לחזור על ההתנהגות."
כדי לפקח על התקדמות התלמידה ולבחון את בקיאותה בחומר הנלמד, הוצבו ברחבי הבית מצלמות נסתרות, שמתעדות את האינטראקציה בין הבעל לאשתו. אני מזכירה שוב: הבעל אינו יודע שהוא מצולם, אין לו מושג שהחיים שלו מוקלטים ומועברים לצפיית אנשים זרים מצוות התוכנית . כך, בזמן אמת יכולה המורה חדורת המוטיבציה לצפות בבני הזוג, להריע לעבר המוניטור אל מול טקטיקות האילוף שמפעילה התלמידה המצטיינת על בעלה, או לצקצק בלשונה באכזבה נוכח כישלונותיה.
בסוף כל תוכנית, אגב, מגלים לכלב, סליחה – לבעל, מה התרחש בשבועות האחרונים בביתו, וחושפים גם את העובדה שהמטפלת הזוגית שלהם קיבלה את תעודת ההסמכה שלה בבית הספר לאילוף כלבים. הבטתי בגבר ההמום וחשבתי שאם הייתי במקומו, זה ודאי השלב בו הייתי פונה אל רעייתי ובשלווה גמורה מודיעה לה שבזה הרגע, נישואינו הגיעו לקיצם.
אבל אני לא במקומו, אני יושבת במקומה של צוֹפָה מזועזעת אשר מרוצה-באופן-כללי משידורי הטלוויזיה של Yes, ואני שואלת את עצמי איך לכל הרוחות מאפשרים לתוכנית מחפירה כזו להיות משודרת בטלוויזיה, ומה עבר לבכירים ברשת ה- BBC בראש כשאישרו את הפקתה. חשבו לרגע, לו חלוקת התפקידים המגדרית בתוכנית הייתה הפוכה, והיה מדובר על בעל שמבקש לאלף את אשתו, והמנחה היה גורס בטון גברי ונחוש כי - "נשים הן בדיוק כמו כלבות!" האם היה סיכוי קלוש שהתוכנית הייתה שורדת מעבר לפרק הראשון שלה?

דווקא כפמיניסטית רודפת שוויון, התוכנית הזו הרגיזה אותי עד הקרביים. אני יודעת שאין סיכוי שיפסיקו את שידור התוכנית רק משום שאני חושבת שזה עלבון עבור גברים ונשים גם יחד, אבל זה לא ימנע ממני לכתוב למנכ"ל Yes ולספר לו בדיוק מה דעתי על הקונספט שלה.

פאנץ' ליין הכרחי: האיש חזר הביתה בערב, ותיניתי באוזניו את תלונותיי אודות התוכנית המבישה. בתגובה הוא גיחך, הביט בי ואמר: "את צודקת בהחלט שאת כועסת, אבל בינינו שירה – גברים הם באמת כמו כלבים." והלך לחפש אוכל במקרר.

אז איך אמר לוין?
אִם לָמוּת כְּמוֹ כַּלְבָּה,
אָז לְפָחוֹת שֶׁהַטֵּלֵוִויזְיָה תִּהְיֶה טֵלֵוִויזְיָה.
פייר, אני מאוכזבת מאוד מלונדון. בפעם הבאה כשאראה אותה אתפוס איתה שיחה בנושא.


אם גם לכם צורם הרעיון, ואם מתחשק לכם לשתף את המנכ"ל בתחושותיכם, זו הכתובת למשלוח הגיגים וטענות:
חברת Yes
מחלקת פניות הציבור
רחוב היוזמה 6, אזור תעשייה כפר-סבא
מיקוד: 44425


מורה טובה,מורה לחיים

ואל תשכחי לתגמל בנדיבות

20 תגובות:

Unknown אמר/ה...

אויש. הגזמת נורא.
זו בסה"כ תוכנית סטריאוטיפית אחת מני רבות. כפי שציינתי ברשומה אחרת שלך,ראיתי אתמול כמה דקות מהשרדות ואין נפיחה סטריאוטיפית שקרית ומרתיחה יותר מהתוכנית הזו.
(אני אכנס לפרטים לפי דרישה, יען כי אני צריך ממש לאמץ את המוח כדי להיזכר בפרטים).
וזה שאת כועסת על תוכנית סטריאוטיפית אחת זו הגזמה ראשונה. הרי כל החרא שיש בטלוויזיה - כמעט - הוא מהסוג הזה.
הגזמה אחרת היא הצפייה המוגזמת שלך מהבריטים להיות 100% פוליטיקלי קורקט. עם כל החיבה שיש לי לממלכה המאוחדת הם לא נטולי בעיות. מדובר בעם ילדותי למדי שמתלהב משטויות ושאחד הצהובונים המובלים בו קיבל את פרסומו בזכות הנשים המופיעות בעמ' 3 בכל מהדורה ומהדורה של העיתון.

בכל מקום יש זבל, ובטלוויזיה יש בעיקר זבל. אם התוכנית הזו הרגיזה אותך, באמת שהגיע הזמן להוציא את הטלוויזיה מהבית.

נכון שיש באנגליה הרבה יותר דברים טובים מאשר כאן, אבל בכל זאת, אין מה לתת להם כל כך הרבה כבוד.

חנוך לוין, עליו השלום, ראוי לכל טיפת כבוד שהוא מקבל והרבה מעבר לכך. איך כל הטובים הולכים כל כך מהר...

אנונימי אמר/ה...

ואני לתומי חשבתי שזה פוסט עוקב ל"עשרת ימי תשובה" ושאת מבקשת מבן זוגך לשוב ארצה....חחח...
ראיתי את הסדרה, ופשוט העברתי ערוץ, לפני שהתנתקתי סופית

אנונימי אמר/ה...

כאחד שמחובר ביותר לצד הזאבי שלו, כפי שיעיד המייל הזה והניק שלי, אני בהחלט לא אוהב את הרעיון המבזה לראות בבני אדם, במיוחד בגברים, כלבים, אם כי אינני יכול להתכחש לחיוך שעולה ומתנצל מאי שם - כולנו בסופו של דבר נושאים סממנים קאניניים הרבה יותר מאשר פרימאטיים. במיוחד אני.
ועדיין, כבר כתבתי בעבר, ואני כותב זאת גם היום, ליקנטרופים לא אוהבים כלבים, אך מי שניתן לאלף ולחנך אותו כמו כלב - כנראה זה אומר לא מעט גם עליו...

אנונימי אמר/ה...

אנני יקרה ,

חחחחחחחחח צחקתי מהפוסט שלך , נכון נושא רציני לגמרי על תוכנית הזויה אבל אופן הכתיבה שיעשע אותי .אז לפחות משהו טוב יצא מהתוכנית הפוסט הזה .

נו מה אפשר לעשות נגד תוכניות רודפות רייטינג הזויות לי כבר אין שום צפייה מהטלויזיה .

כראיה - התוכנית החדשה בערוץ 10 או 22 כבר לא זוכרת - המטבח - עוד דבר שמזעזע וגובל בהתעללות אמתית .

פוסט שגרם לי לחיוך גדול

תמרי

אנונימי אמר/ה...

קוראת אותך ומזועזעת .
אני לא מבינה, שם באולפן לא יושבים גברים?
מה, הם באמת חשים ככלבים?
או אולי נשים חולשות באולפנים?

לא יודעת מה באה התכנית הזו להראות, מה המסר שמאחוריה, אבל לבטח היא לא משאירה אדיש אף צופה.

נשיקות♥

אנונימי אמר/ה...

גאוני!!
רק ה"כלב" שלי לא מעולף. לא מכין את המצלמה בפורים (אין תמונות השנה!), שוכח למלא דלק באוטו, לא מקפל כביסה.

אולי אני צריכה ליצור קשר עם התוכנית או לחילופין עם הוטרינר מאשקלון...
חג שמח לך יקירתי

freckles

אנונימי אמר/ה...

אותי זה לא מפתיע.
אם עושים ניתוחים פלסטיים מול המצלמה - אפשר לעשות הכל.
מקווה שבן זוגך מצא איזו עצם במקרר :-)
-פריז.

sumati אמר/ה...

ראיתי את התוכנית.
יותר נכון, התחלתי לראות ואחרי שהבנתי את העיקרון העברתי ערוץ.
דרך אגב, לדעתי מדובר בשידורים חוזרים. כלומר, לא מספיק ששידרו את הזוועה הזו פעם אחת, הם מתעקשים לחזור ולשדר שוב, רק למקרה שמישהו עדיין לא הספיק להיגעל.
כל הרעיון נראה לי מגוחך, דבילי ומעליב (גברים ונשים).
מצד שני, יש כל כך הרבה תוכניות מטופשות שחבל לקחת ללב ולהתעצבן.. בדיוק בשביל זה יש לך כבלים ומגוון ערוצים ותוכניות אחרות לבחור מהן :-)

ערב טוב שירונת :)

אנונימי אמר/ה...

שירה, היה שווה שהבי.בי.סי יוציאו את התוכנית הזו ועשרות גברברים יעברו אילוף ולו כדי שתכתבי את הרשומה המצויינת הזו, תודה לך.

שירה עברית אמר/ה...

רון- ברור שהגזמתי נורא. אני שומרת לעצמי את הזכות להגזים נורא פעמיים בשבוע לפחות, ואם לא בבלוג שלי אז היכן, ואם לא עכשיו אז אימתי?

התוכנית הזו גרועה בעיניי מהרבה תוכניות אחרות ואין מה להשוות אותה להישרדות או כל שטות אחרת. כאן יש "מומחית" שפונים אליה לעזרה, והיא מלמדת את הציבור את תורתה על ברכי אמונתה. לא מדובר פה על משה (מלצר, חולון) שמספר למצלמה את דעתו הפרטית על נשים. מדובר על מישהי שמוצגת כבעלת ניסיון, מומחית בתחומה שמטרתה לחנך נשים בכל הקשור להבדלים בין נשים וגברים.
שוב,
נסה לחשוב אם המצב היה הפוך וגבר היה מדבר כך בקשר לנשים. חשוב האם לא היו יוצאות הפמיניסטיות מדעתן ולא מאפשרות את שידור התוכנית (כי לי התשובה די ברורה).

ובאשר ללונדון -
ברור לי שלא הכל ורוד (או חום אדמדם) בעיר הקסומה הזו. אני לא מייחסת לה או לתושביה תכונות אליליות,גם אם נדמה היה מהפוסט (בכל זאת, פוסט ציני במקצת). הייתה לי אפשרות לפני מספר שנים לגור בלונדון למשך שנתיים וסירבתי, לאחר התלבטות קשה. הסיבה שסירבתי הייתה קשורה לעניין הזה בדיוק: אני מאוד אוהבת את המקום הזה, וברור לי שאם הייתי גרה שם הייתי מתוודעת גם לדברים האחרים שקיימים בכל מקום בעולם, ולפתע קסמה של העיר החלומית היה מעומעם במקצת. העדפתי להשאירה ככה, חלומית ונהדרת כפי שהיא בעיניי.

חנוך לוין - הסכמה מוחלטת.
אגב, יש עכשיו הצגה חדשה שלו (המחזה האחרון שכתב לפני מותו) ואני מתה ללכת. לדאבוני גיליתי שמחיר כרטיס אחד הוא 190 שקלים, לעזאזל.
יקר קצת.

שירה עברית אמר/ה...

ayaba - הצחקת אותי מאוד בתגובה שלך:-)
בנזוגי הוא כנראה האחרון שאפשר (או רצוי) לפנות אליו באופן הזה. אבל ייתכן שאני טועה, ייתכן שבמילותיה של מאלפת הכלבים/גברים המנוסה: אין גבר שהוא בלתי ניתן לאילוף. יכול להיות שאני מפספסת כאן משהו גדול...
:-)
שבת נהדרת.

שירה עברית אמר/ה...

כלברע,
בני האדם הם חיות ומשום כך נושאים סממנים משותפים רבים לחברינו ההולכים על ארבע.
לפני שנים רבות, כשהכלב שלי היה בתהליך אילוף (ארוך ומייגע), זכורה לי התדהמה שחשתי כשהתחורו לי קווי הדמיון בין תהליך אילופו של כלב לבין תהליך חינוך ילדים (נשבעת.)
אני כמובן מדברת על אילוף כלבים בו לא מרימים יד על הכלב ולא צועקים עליו, רחמנא ליצלן.
מיותר לציין שאם הילד משתין במיטה, גם לא מומלץ לדחוף את אפו אל שלולית השתן ולהכות בראשו בעיתון מגולגל.

על כל פנים, זה לא אומר שילדים הם בדיוק כמו כלבים (אם נמשיך בקו המנחה של אותה מומחית מדופלמת). זה פשוט אומר שכולנו כבני אדם מגיבים היטב לחיזוקים חיוביים, ומוכנים לשנות את דרכינו רק כדי לזכות בלטיפה, בחיבוק, במילה טובה. זה אומר הרבה על הטבע האנושי ועל הטבע של החיות שנמצאות באינטראקציה איתנו, זה הכול.
כמובן שכלבים מאלפים וילדים מחנכים, וזה הבדל גדול. כמובן נוסף, ילדים אמורים להתחנך בידי הוריהם, זו חלק מהאחריות ההורים שלהם. בעלים לעומת זאת, אמורים להיות ברשות עצמם ולא להיות באחריותן של נשותיהן "לאלף" אותם.

שבת נעימה ואביבית!

שירה עברית אמר/ה...

תמרי מתוקה,
ראיתי רק את הקדימונים ל"מטבח" אבל לא צפיתי בתוכנית המחרידה. הוא נראה לי איש בעל שגעון גדלות שנהנה להתעלל באחרים, ואיכשהו זה לא ממש מגרה את תאבוני לצפות...בערך כמו לחזות במישהו מוצא להורג.

שמחה שגרמתי לך לחייך :-)
שבת שלום יקירתי.

שירה עברית אמר/ה...

שירה3 יקרה-
אני באמת סבורה שמבחינת העוסקים במלאכת התוכנית, מדובר במשהו הומוריסטי במקצת.
מה לעשות שאני לא מוצאת אותו משעשע...

נשיקות בחזרה ושתהיה שבת מלאה טוב.

שירה עברית אמר/ה...

מנומשת,
ה'כלב' שלך אכן נשמע חסר שליטה לחלוטין, והגיע הזמן שתעשי משהו בנדון.
אל הווטרינר מאשקלון אגב, פונים רק כשכלו כל הקיצין. ממנו אין דרך חזרה ורק קורס מזורז אצל הודיני יוכל לפתור את העניין.
שבת נעימה!

שירה עברית אמר/ה...

פריזאית,
חושבת עלייך ומקווה שאת נחה ומחזירה כוחות ובעיקר - נהנית!

}{

שירה עברית אמר/ה...

סומסום,
אכן - שידורים חוזרים. הפלא היה מקסים כל כך עד שמישהו החליט לאפשר גם לאנשים שפספסו בפעם הראשונה לזכות בחוכמת החיים המעמיקה של הגברת.
איזה מזל.

שבת נפלאה!

שירה עברית אמר/ה...

דדי - תודה רבה!
אם הצלחנו למצוא ולו יתרון אחד לתופעה התמוהה הזו, דיינו.
:-)

שתהיה שבת שקטה ונעימה.

אנונימי אמר/ה...

ראיתי לרגע או שניים, נתחלחלתי והעברתי ערוץ, עם האהבה והכבוד שיש לי להולכי על ארבע, הרגשתי רע בשביל ההולך על שתיים, וכפמיניסטית אולי לא בדיוק כמוך, אני משוועת לשוויון, וחוץ משה, עם כל ההעברות תכניות לכאן משם, כמו אמא מחליפה וסופר נני, ורוקדים עם כוכבים, את ז א ת הם בטוח לא יעבירו לישראל, כי מי ירצה להשתתף בתכנית כזו עםולא משנה מאיזו עדה הם הגיעו, והתגובות לא יאחרו לבוא חמש ד' מתחילת ההקלטה, או הגילוי, "למי את קוראת כלב". אני שומעת את - שמעון- דוד, או משולם זועקים, גבר , כל גבר , ירגיש נבוך מחוסר הכבוד הזה.

בקשר לרגליים קרות, כל כך אהבתי את הבדרה הזו, וכמו עם מרפי שאוהב לעטו, אותי החוק שלו כל פעם, אני תמיד הפסדתי את שני הפרקים האחרונים כך שאני לא יודעת בדיוק מה קרה לרייצ'ל, ראיתי רק חצי מהסוף.

עם חנוך לוין יש לי טראומה לא קטנה

כשהיינו קטנים ההורים רכשו מנוי לתיאטרון הקאמרי, קצת תרבות לאשדודים מרוחקים, וכל יום רביעי היו מוציאים אותנו מבית השפר מוקדם שניסע לתל אביב לראות הצגה ולאכול אחר כך משהו טעים, אחרי חמש הצגות הופסקה החגיגה, מהבעתה של פרונת בת 7, שורה די קרובה לבמה לא זכור לי איזו, מול מערומיו של שחקן די ידוע...

לגבי לונדון

לא התמזל מזלי

עוד חולמת

ואוהבת מרחוק

בינתיים נושמת דרך הסדרות הבריטיות , הטובות, שלא נס ליחם.

אהבתי לקרוא

ולמרות שאני מנויה ב YES, אני בטוחה שלא יעזור שום דבר, הם קצת מטורפים שם, הם שמים סדרות ופרקים, בלי מיבפור בלי עיקוב, ובלי משים.

חג שמח

פרונת

שירה עברית אמר/ה...

פרונת,
חייכתי לעצמי כשניסיתי לחשוב על הפרונת הפעוטה, המומה מול מערומיו של שחקן בהצגה של הגאון המטורף לוין...
בלא ספק, המוח שלו לא מתאים לעולמם של ילדים בני חמש (לפעמים הוא לא מתאים לעולמם של בני חמישים).

אני ה מ ו מ ה שלא ראית את הסוף של "רגליים קרות". יש לי את שני הפרקים האחרונים מוקלטים והייתי שמחה לשלוח לך לו היינו בעידן הקלטות, אבל לצערי זה מוקלט על
ה-Yes max (בא לך לקפוץ לבקר ולהקרנת שני הפרקים???)
את חייבת, חייבת, חייבת לראות את שני הפרקים האחרונים. אסור לפספס, למרות ש(זהירות ספוילר) זה עצוב באופן כמעט בלתי חוקי.

ולגבי לונדון - אל תוותרי על החלום. לונדון מאוד מתחברת לי איתך, ויש לי הרושם שתיהני בה מאוד.

חיבוק גדול.